נשק כימי

נשק כימי אינו דבר חדש. יש המוצאים את שורשיו כבר בשנת 2000 לפנה"ס. כמו כן ידוע לבטח
שהיוונים הקדמונים עשו בו שימוש. אולם השימוש המודרני הראשון בקנה מידה גדול היה
במלחמת העולם הראשונה.

הגרמנים היו הראשונים שפיתחו נשק כימי במלחמת העולם הראשונה במטרה לשבור את
הקפאון במלחמה. אולם, למעשה היו אלו הצרפתים שהשתמשו ראשונים ברימוני גז. רימונים אלו
היו חסרי תועלת אולם הם עוררו את הגרמנים לחשוב בכיוון זה. הגרמנים ניסו מספר פעמים

למלא פגזים בגזים, אולם גם אלו היו חסרי תועלת.

אז ניסו הגרמנים את גז הכלור. הם בחרו כמקום לניסוי את העיר יופרס שבבלגיה, שהוחזקה
בידי הצרפתים. הגרמנים פיזרו במקום אלפי מיכלים שהכילו 168 טון כלור, וכשהופיעה רוח
מתאימה פתחו בהתקפה)ב-22 באפריל .(1915 הכלור כיסה את החפירות של הצרפתים ופרץ
חזית של 7 ק"מ שהכילה 2 דיוויזיות.

לאחר הצלחה זו החלו גם הבריטים והצרפתים לפתח נשק כימי. הבריטים ערכו את התקפתם
הראשונה בספטמבר ,1915 אך היא נכשלה כי כיוון הרוח השתנה.

בתקופה זו הומצאה מסכת הגז הראשונה, ונוצר מעין סטטוס קוו. לכן עמלו כימאים משני הצדדים
כדי לפתח סוגים נוספים של גזים. הגרמנים גילו ראשונים את הפוסגן) שהיה אחראי ל-80%
ממקרי המוות במלחמה זו). כמו כן התגלו גזים מדמיעים, מגרים ויוצרי כוויות (כמו החרדל).

גם שיטות הפיזור של הנשק כימי שונו: בתחילה פוזרו הגזים ממיכלים מסורבלים, אך ביוני
1916 עברו הגרמנים לפגזים ונחלו הצלחה גדולה. הצרפתים והבריטים למדו מהם, והבריטים אף
השתמשו גם במרגמות שגרמו לגרמנים אבידות גדולות. לעומת זאת בחזית המזרחית לא הקדישו
הרוסים מחשבה לנושא זה וספגו מאות אלפי נפגעים עקב מחסור באמצעי מגן.

מכל הגזים יש לציין במיוחד את גז החרדל. יחודו של גז זה היה שהוא נותר בשטח למספר ימים.
השתמשו בו רבות כדי לנקות שטח מאנשים, כך שהוא היה טוב כדי להגן על אגפים של חי"ר,
לעצור שיירות הספקה, לנטרל ארטילריה ועוד.

במלחמת העולם הראשונה השתמשו הגרמנים ב-52,000 טון חומרי לחימה כימיים, ובנות-הברית
בכמות דומה. מספר הנפגעים מנשק זה הסתכם ב-1.3 מליון חיילים, מהם 91,000 הרוגים.

ההשפעות הפסיכולוגיות של הנשק הכימי היו רבות: רבו התופעות של הלם ופאניקה גם בקרב

חיילים שלא נפגעו, ורבו המקרים בהם חיילים שלא נפגעו סיגלולעצמם סימפטומים של ניפגעים.

במלחמה זו הוכח שהנשק הכימי יכול להכריע קרבות ולהשיג הצלחותטקטיות.

אולם, הרתיעה שנוצרה בזמן מלחה"ע ה-2 לא מנעה מהמדינות להמשיך להשתמש בנשק כימי
אחריה. הראשונה שעשתה זאת הייתה מצרים.

במלחמת האזרחים שהייתה בתימן בשנים 1967-1963 השתמשו המצרים בחל"כ סובייטים)
בעיקר בגז חרדל(.מספר ההרוגים התימנים היה כ-.400 שימוש זה בנשק כימי עורר דאגה
רבה גם בישראל ערב מלחמת ששת-הימים, אולם גם כשהובסו לא השתמשו המצרים בנשק
כימי כנגד ישראל. הסיבה לכך היא כנראה הרתעה ויכולת הגמול הישראלית (עקב שליטה באויר).

דעת הקהל העולמית הוזעקה שוב לנושא זה כאשר ב-1968 נפלט גז עצבים ליד אזור ניסויים
במדינת יוטה בארה"ב. גז זה גרם למותן של 6000 כבשים.

במלחמת ויאטנם לא השתמשו האמריקאים בגזים ממיתים. הם השתמשו בגז מדמיע, וכן
בקוטלי צמחיה כדי לפגוע ביערות בהם הסתתרו חיילי הוויטקונג.

בתחילת שנות ה-80 השתמשה כנראה גם לוב בנשק כימי בכמויות קטנות במלחמתה בצ´אד,
כנראה בלא הצלחה מרובה.

בניית אתרים וקידום עסקים באינטרנט

קידום אתרים | עמוד ראשי